אז זהו, הגיע הרגע.
5 חודשים אחורה בזמן גרושתי החליטה לקחת את בנותיי ולעבור לגור שעה מרחק מהמקום הטבעי שלהן רחוק ממני רחוק מכל דבר שמוכר להן.
חמישה חודשים שאני מתחנן לאקסית שלי שתחזיר אותן ללמוד פה בישוב, הבנות מתחננות אליה לחזור, נסיעות פעמיים בשבוע שעתיים וחצי לפחות כל פעם על הכביש בכדי להביא אותן לפה, עשרות אלפי שקלים לעו"ד שמספרים עליו שהוא בין הטובים בארץ אבל לבינתיים הוא לא מנחם אותי במילה אחת, שבועות של בכי וחוסר אונים, לחץ דם גבוה, מעשן בשרשרת, שבועות ארוכים בלי שינה, נסיונות בלתי פוסקים להגיע להסכם חדש, פגישות עם יועצת מטעם משרד הרווחה, סמסים בלי סוף בנסיון לשנות את דעתה של האקסית, דאגה לבנות יום יומית, שיחות עם כל אחת מהן וביחד בנסיון להסביר למה פתאום אבא הגיבור והחזק שהן מכירות פתאום חסר אונים ולא יכול לתת להן את מה שהן כל כך רוצות, נסיונות סחיטה מצידה, נסיונות לשבור את רוחי בשקרים ועלילות שווא, תביעות על ימין ועל שמאל בנסיון כושל להראות שכם לה יש מה להגיג, הבטחות מצידה שהכל יהיה בסדר, שקרים והטעיות שהיא ובן זוגה האכילו אותי בכדי שארדם בשמירה ואפול למלכודות שלהם, נסיונות מגוכחים לגאום לי לחשוב שהם .
מתכוונים לטוב כשבעצם הסכינים הארוכות שלהם נוחתות לי ישר בגב.

אז היום בשעה 8:30 כל אחד יתייצב עם התותחים שלו והמלחמה האמיתית תתחיל.
קמתי בשעה חמש וחצי כיביתי מייד את שלושת השעונים המעוררים שהכנתי מראש, אחד רגיל ושניים דרך האייפון שלי ושל אשתי (יש לשעון המעורר באייפון באג מתחילת השנה החדשה), הכנתי לי קפה שחור עם חלב, בדקתי מיילים, וישבתי לכתוב.

אשתי המדהימה שבלעדיה לא יודע איך הייתי עובר את התקופה המזעזעת הזוי ישנה עדיין אני אעיר אותה קצת לפני שאני יוצא חייב נשיקה וחיבוק לפני המלחמה.

יוצא לגינה ואומר בוקר טוב לג'ו החתול שמייד אומר לי בוקר טוב בחזרה מטפס עליי ומקבל חופן לארוחת הבוקר.
יושב עם קפה וסיגרייה ומנסה להעלות על הכתב נסיונות לתחושות שעוברות עליי ברגע זה.
אני מרגיש שאני לא מוכן לעמוד מול השופט, מרגיש שיכולתי לעשות יותר, מפחד שמשהו ממה שהשופט יחליט היום יפגע בבנות היקרות לי כל כך, מפחד מפחד מפחד כמו שלא פחדתי אף פעם.
כל כך הרבה דברים יושפעו מהחלטה אחת של שופט, בן אדם שלא מכיר אותי וינסה לעשות זאת בכמה שעות בודדות.
אני מקווה ,הוא יישן טוב היום ויגיע לכסאו הנכבד בראש צלול ופתוח כי הרי אני מנסה לעשות משהו שכל כך הרבה גברים אחרים ניסו בעבר ונכשלו, כי זו מערכת המשפט בישראל ולנשים עדיין יש יותר כוח כשמדובר במשמורת על ילדים.

דבר אחרון לפני שאסיים וארוץ להתלבש, בנותיי היקרות לא משנה מה יהיה ומה יוחלט אני תמיד אהייה בכל מקום שתצטרכו אותי ולא אפסיק להלחם על הזכות שלנו להיות ביחד לעולם, אוהב אתכן הכי בעולם יפות ויקרות שלי ושיהיה לכם יום מקסים בבית הספר ואנחנו נתראה לאחר המשפט.
אבא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s